התענוג הגדול ב Niagara הוא גם הפשטות של המשחק מול המורכבות שלו וגם העיצוב המחוכם שלו. כמו שאפשר לראות בתמונות, המשחק מתאר את נסיונות השחקנים לשוט בנהר בזמן שהוא זורם לכיוון המפלים. קצה הלוח מתפרק לשתי חתיכות שאותן משעינים אותם מעבר לשולחן והם מפל הניאגארה (לפחות עד הרצפה...). הלוח מחורץ בגדות הנהר והתנועת הנהר מודגמת על ידי משחק על גבי דסקיות הפלסטיק השקופות שהוספה של דיסקית לקצה הלוח, דוחפת את הנהר הלאה. רעיון מאוד מחוכם שחוסך לנו להזיז את כל הסירות צעד קדימה בכל צעד שהנהר זורם. פשטות המשחק מגיעה ממבנה התור שבו שחקן בוחר משוט מתוך השבעה שברשותו, כאשר כל אחד מהם ממוספר מאחד עד שש ועוד אחד מיוחד, והמספר קובע את מספר הצעדים שהשחקן ראשי להזיז את שני הסירות שלו. הבעיה ? כל משוט נשאר מחוץ למשחק עד שלא שיחקת את כל השבעה, רק אז הם חוזרים ליד.

התחכום מתבטא במספר דברים. הראשון, הוא שכל השחקנים משחקים את המשוט שלהם לתור הזה ביחד, מבלי לדעת מה האחרים בחרו. מנגנון שהופך את המשחק ממשחק חשיבה טהור למשחק ששומר אלמנטים סודיים כדי לשמור על המתח. הדבר השני הוא התקדמות הנהר. המספר משוט הכי נמוך קובע כמה דיסקיות יוספו לנהר בתור הזה. דמיינו לכם את המצב הבא: אתם רוצים לקדם את הסירה שלכם קדימה כדי להשיג אבן חן (אה כן... המטרה במשחק היא להביא אבני חן ממקומות שונים על שפת הנהר חזרה אליכם) אז אתם משחקים את המשוט הכי קטן שיש לכם, 4. אז אתם מקדמים את הסירה קדימה, בתקווה שמישהו ישחק משוט קטן יותר וגם אם לא, ארבעה צעדים עדיין לא מפילים אותך מעבר לקצה המפל. אבל אחד השחקנים מחליט לשחק את המשוט המיוחד שנותן לו לבחור אם להאט או להגביר את זרימת הנהר בתור הזה. הוא בוחר להגביר ואתם פוגשים את הסלעים החדים שבתחתית.

למעשה, Niagara  הוא משחק צבעוני, מקסים וחכם בצורה מדהימה שכל אחד יכול לשחק. באמת שווה לכל בית.