רוב משחקי יריות שנמצאים שם בחוץ, פונים אליך, ורק אליך, על מנת שתבוא לבד, ותחסל קבוצה של חייזרים, מרגלים, שכירי חרב מרושעים, ואנשים שמתכננים להשמיד את העולם. אין כל רע בזה. להיפך, עדיף להוציא את האגרסיות שלנו על השלט, מאשר על חברנו, ולפוצץ דמויות ממוחשבות, במקום פקיד שומה במשרד הפנים.

אז מה מחדש לנו Army of Two בסגנון הכל כך מוכר של משחקי היריות ? מדובר במשחק דומה למדי לז'אנר. אתה שכיר חרב, שיוצא למשימות באזורים שונים בעולם, ותפקידך העיקרי הוא לעשות משימות שאף אחד אחר לא רוצה לבצע. נחמד, קצת בנאלי, אבל עדיין לא רע. מה כן שונה במשחק הזה מכל משחק יריות אחר ? שיתוף הפעולה.

המשחק, כפי ששמו מעיד, נועד מראש למשחק בצוותא. כן, יש לך בייביסיטר צמוד, בעל ארסנל נשקים שלא היה מבייש פלוגה של לוחמי גרילה בקולומביה. הבייביסיטר הזה, בין אם ישחק אותו חבר, או ה AI החכם, יהווה למעשה את כל החיפוי שלכם, ייצמד אליכם, וייתן לכם את התחושה האמיתית של שדה הקרב.

עוד דבר מגניב בטירוף במשחק, הוא הנשקים. יהיה זה אקדח, שוט גאן, או רובה סער, רימון או טיל כתף, בתור שכיר החרב, אתה יכול לעצב אותם כרצונך. מחסנית הפוכה ? יש, 10 סוגים של כוונות טלסקפיות ? יש, ציור שמן על כת האקדח ? ציפוי זהב מבריק לשוט גאן ? כן, היכולת לעצב את כלי הנשק הינה כמעט בלתי מוגבלת, ודי בטוח, שכל שכיר חרב חובב - או לפחות גיימר ידידותי - יישא נשק אחר באמתחתו.

Army of Two הוא בהחלט שינוי מרענן, בנוף משחקי היריות, ולו רק בגלל שיתוף הפעולה ההדוק הנדרש על מנת להצליח במשימות, וההבנה שכשפועלים יחדיו, מגיעים רחוק יותר.