איך לבנות דב”ש (NPC – דמות בלי שחקן) טוב?
אז אנחנו אחרי שלב ההכרות של הקבוצה, לכל דמות יש מספיק בטחון בחבריה לקבוצה, אבל עדיין חסר משהו. אתה, בתור המנחה, מחליט שהחבורה הזאת צריכה עוד דמות.
זה יכול להיות עוד לוחם שיעמוד מקדימה ויוכל להיות משוריין (לפחות חלקית?).
זה יכול להיות נוכל, כי יש עוד משימות התגנבות ומלכודות רבות בדרך (לא שהוא בהכרח יצליח, כן?).
אבל לרוב זה כוהן. כי אף אחד לא רוצה להיות כוהן.
אבל עולם הדב”שים לא מסתכם רק בכך.
גם ויטוק, בעל הפונדק, חצי-אלף מקריח עם חולצה שפעם היתה לבנה מכופתרת עד צווארונו, מספיק בשביל לאפשר פתח קטן לסהרה של דזנה המקועקע על צווארו – הוא דב”ש טוב.
גם מיקונס, הסוחר הננסי, עם הזקן הצהבהב והמבטא הכבד שבו הדגשים הם על אותיות הח’ והס’, שמקשים לגלות מאיזה חלק בממלכה המבטא הזה – הוא דב”ש טוב.
בהגדרתו – כל דמות בעולם הזה שהיא איננה שחקן – היא דמות בלי שחקן, דב”ש. העולם מלא בכאלה, רובם לא יהיו משמעותיים עבור החבורה. אבל אחד הדברים שאני למדתי שעושים הנחיה למוצלחת היא הפרטים. אין אדם שאין לו שם. אולי החבורה לא יודעת את שמו, אבל אין אדם שאין לו תיאור. אף אחד לא נראה רגיל.
ניתן לחלק את הדב”שים באופן כללי לשניים – כאלה שהמפגש איתם יהיה חד פעמי, או כאלו שסלולים לאורך העלילה ברמה זו או אחרת כך שיש כמה מפגשים איתם.
באופן כללי, אנחנו נתעסק ברוב המאמר בכאלה המשתייכים לסוג השני, אך תנו לי לומר לכם כמה מילים על דב”שים חד פעמיים
דב”שים חד פעמיים
נורא קל להזניח דב”שים חד פעמיים. הם לא חשובים, ולא יתקלו בהם עוד פעם. ולרוב חצי האורקים יש עיניים שחורות ושיער שחור.
אני מצאתי כמה כללי אצבע שעוזרים לאפיין דב”שים.
בואו ניקח לדוגמה דב”ש קלאסי – לוחם אלף בעל שתי חרבות.
- רוב העולם מאמין באלים. ניקח לוחם אלף – שמו איננו הוזכר, אך הוא גבוה, זהוב שיער וירוק עיניים, והוא מחזיק שתי חרבות סיף שבהן הוא מתמחה. כביכול – קלאסי. אבל ניתן להוסיף לו עניין על ידי הוספת תליון של שיילין מתנוסס על חזהו. סמל קדוש של אראסטיל חרוט על הסיף מלאכת המחשבת שלו.
גם אם הוא אינו תואם את האבטיפוס – גם אם זהו חצי אורק דרואיד המאמין באירורי, והיד הפתוחה שלו מצוירת על מגן העץ הגדול. דברים כאלו מוסיפים לאופי הדמויות. - לחלק מהאנשים יש תכונות נוספות (מקצועות, תחביבים – לא כוח וכריזמה), שנותנים עוד אופי. אותו אלף לוחם בעל שתי חרבות סיף (שעל אחת מהן יש את סמל אראסטיל חרוט) – מדוע הוא איננו זמר? או דייג?
יותר קשה לגלות מישהו שתחביבו הוא דיג אבל גם לזה יש פתרונות – אם יש לו חכה גדולה, או שהוא מסריח מדגים, או שהוא משתמש כל הזמן בביטויים מעולם הדיג (לחכות לך זה כמו לקוות לתפוס אמנון עם פרח). - רוב האנשים בעולם ניטראלים ברמה זו או אחרת. רוב מי שהחבורה תתקל בו – לא באמת יהיה מרושע, וגם רובם לא יהיו טובי לב ללא סיבה. גם הלוחם שהמכשף הרשע שכר כדי לשמור על הטירה שלו – הוא גם בסך הכל מנסה להתפרנס. וגם אם הסיטואציה עלולה להתפתח לקרב – לרוב הלוחם היריב לא יעורר את התגרה. בעיקר כי הוא מקבל אותו שכר אם היה קרב או לא, אז למה להסתכן?
אגב- רובם מקבלים שכר. אם לחבורה יש ממון, או דרך אחרת להשיג כסף, אולי ניתן לשחד את רוב העובדים הפשוטים?
אותו אלף לוחם, דייג המאמין בארסטיל, יעשה הכל בשביל לשמור על המגדל. כי המכשף הרשע משלם לו בעין יפה, והוא צריך את הכסף בשביל לנסוע לבקר את בנו שנמצא בממלכה מרוחקת. אולי הוא יהיה מוכן לוותר על העבודה והשמירה בשביל קצת צידה לדרך ולחש שיגור?
והנה יצרנו לנו דמות מלאת אופי.
במקום “לוחם אלף בעל שתי חרבות סיף” – התיאור של הדמות יהיה כך:
“בכניסה למגדל עומד על המשמר אלף. גובהו ממוצע ביחס לאלפים, ושערו זהוב כמו רוב אחיו. חרבותיו הדקות משמשות בעיקר לדקירה וסיוף, ובבחינה מדוקדקת על אחת מהן יש את סמלו של אראסטיל חרוט על ניצבה. ריח עז של דגים עולה ממנו, ואתם מסיקים כי בזמנו הפנוי הוא חובב דיג, בעיקר של אמנונים שחורים בעל ריח מאוד ייחודי. מבט שקוע בעיניו, כאילו הוא מקווה להיות במקום רחוק יותר”
וגם החצי אורק הדרואיד, עם השיער והעיניים השחורות, יכול להפוך לכזה:
“ליד האלף עומד אורק-למחצה. שערו שחור משחור, ועיניו הכהות מבליטות את החיה שבו. על אף היותו פראי, הוא נראה כאילו הוא נשמע לסוג של סדר פנימי – ויעיד על כך סמל היד הפתוחה של אירורי על מגנו. בעת ההמתנה הוא מגלף להנאתו מקל, וניתן להבחין בשורה של פסלוני עץ קטנים תלויים על חגורתו. נראה כי הוא להוט לקרב, ומבט הזעם בעיניו רק מתגבר ככל שאתם מתקרבים. מצד שני – יתכן והוא סתם רעב”.
דב”שים חוזרים:
ההבדל העיקרי הוא שדב”ש חזור לרוב גם יהיה באינטראקציה ישירה עם החבורה – ולכן ניתן לאפיין גם את אופיו. אבל לא בכמה מילים הדבר יסתכם – יש לכל דמות גם מניעים, ותחושות, וסיבות לבטוח ולאהוב את חלק מהחברים בחבורה.
כאן מצאתי שיש כמה כללי אצבע אחרים, חלקם יותר עמוקים, חלקם סתם טריקים מגניבים שגורמים לדב”ש להיות זכור יותר.
נתייחס לאותו כהן שדובר עליו, ונקרא לו אלש’ור – שגם הוא שונא את המכשף המרושע ורוצה לעזור לחבורה בשביל להשמידו.
-
- אופי הוא לא רק נטייה. יש עשרות סוגי אופי שלא קשורים לנטייה. אדם יכול להיות סדר-טוב, אך להיות עדיין פרנואיד. ועקשן, וציני, ומנותק, ושתקן, וחסר בטחון עצמי, ושובב ופתי. והוא יכול להיות גם תוהו-רשע עם כל מגוון התכונות הללו. גם לא חייבת להיות תכונה אחת יותר דומיננטית מהאחרת, וגם הן יכולות להתחלף לפי מצב הרוח.
על אף שאלש’ור הוא סדר-טוב, כיאה לכהן סראנריי, הוא טיפה חשדן. קצת יותר מטיפה. הוא לא אוהב לבטוח באנשים. והוא גם קצת חסר בטחון – מרגיש כאילו הצללים מפחידים אותו, אפילו צילו של עצמו. - דיבור הוא לא רק מבטא. נהדר שאתם יודעים לעשות קולות ומבטאים. וזה מוסיף המון. אבל יש בדיבור עוד הרבה. אולי חתך הדיבור שלו מוזר? הדגשים לא במקום הנכון? הכי קל ושמיש – אותו כהן משתמש הרבה פעמים במספר ביטויים קטן כמו בקומדיות. הוא הופך להיות מורגש הרבה יותר. אלש’ור כל הזמן משתמש בביטויים “לכל העזאזלים” כמו גם ב”זה הרבה יותר מפחיד ממה שזה נראה”.
- אופי הוא לא רק נטייה. יש עשרות סוגי אופי שלא קשורים לנטייה. אדם יכול להיות סדר-טוב, אך להיות עדיין פרנואיד. ועקשן, וציני, ומנותק, ושתקן, וחסר בטחון עצמי, ושובב ופתי. והוא יכול להיות גם תוהו-רשע עם כל מגוון התכונות הללו. גם לא חייבת להיות תכונה אחת יותר דומיננטית מהאחרת, וגם הן יכולות להתחלף לפי מצב הרוח.
- מיומנות היא לא רק סטטיסטיקה. יש מגוון מיומנויות שיכולות להיות מאוד שימושיות גם באוף-פליי. אם הנוכל מומחה בזריזות ידיים – הוא הגיע לכך על ידי אימון רב, ולכן בערב לפני שהולכים לנוח הוא שעה משחק עם מטבע בין אצבעותיו. אם לברברי יש מיומנות בהישרדות – בעת לינה בחוץ הוא יחפור לעצמו מעט בור באדמה ויכסה את קצותיו עם סלעים, כדי למנוע מטל הבוקר להרטיב את האוהל. ובמקרה של אלש’ור – כיוון שהמיומנויות הכי בולטות אצלו הן מרפא וידע-דת, הוא לעתים יעלעל בספרי התפילה שהוא נושא איתו, ולעתים ירקח איזושהי משחה בשביל לטפל במוגלה שהתפתחה על רגלו בעת המסע.
- חפץ קסם הוא לא רק בונוס. לחפצי קסם יש השפעה ממשית בדף המשחק, אבל יש להן גם משמעות. יותר קל לזכור דמויות עם חפצים בולטים – כולם זוכרים את השטיח המעופף מאלאדין. גם כל מי שפגש אי פעם בנסיך עלי (הדמות המכושפת של אלאדין) יזכור את השטיח. כי זה ברור.
אם למלך יש קסדה שמאפשרת לו גילוי מחשבות – הוא הרבה יותר בטוח בארמונו מפני קונספירציות. ואם למכשף הרע יש כדור בדולח שמסוגל לו לראות את החבורה, הוא ישתמש בו כדי להטמין מלכודות. אבל חפץ הקסם לא חייב להיות רב עצמה. מספיק שלאלש’ור יש שרביט של ריפוי פצעים קלים (750 מטבעות זהב, להשיג בחנות הנוחות הקרובה לביתך), יתכן והשרביט הזה ניתן לו מהכהן שלימד אותו, ועל כן הוא מעוצב בצורת צלבה המלאכי של סרנריי.
יש עוד המון דברים שניתן לעשות כדי לשחק דב”ש טוב, אבל בשביל לבנות – זו ההתחלה.
“אלש’ור ניגש אל החבורה, ויציג את עצמו. מבלי לדבר על מניעיו, ועל תכונותיו ומה הוא יכול להועיל לכם, אתם כבר שמים לב כי הוא איננו בוטח בכם. המטרה שלכם אכן משותפת, אך נראה כי הוא חושש שתקריבו את חייו למען הצלחתכם, בעוד שהוא לעולם לא יעשה זאת לאיש.
בלילות, אלש’ור מנסה תרכובות חדשות של המשחות שלו – משחות שהרכיב באמצעות צמחים ומרכיבים שמצא לאורך השנים, בניסיון למצוא מזור ליבלת הבלתי פוסקת שעל רגלו. כאשר תיגשו לברר מה הוא מכין, הוא ישר יקפל את דבריו ולא ייתן לכם הצצה לתכשירו.
בכל בוקר, בעת הוא נושא את תפילתו לסרנריי, הוא מבריק ומנקה את שרביטו – שרביט בצורת הצלב המלאכי של סרנריי – ונראה כי השרביט עבר כמה ידיים ומספר מסעות”.
והנה אלש’ור הכהן כבר דמות. ניתן להשתמש בו.
בכתבות ההמשך ניתן דוגמאות לכל מיני דמויות שיכולות להצליח בתור דב”שים.